<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת עקב</h1>
<h2>דף ז:</h2>
את ד' אלהיך תירא [דברים י']. פסק זו מצות עשה לירא את השם הנכבד והנורא. וגם פסק מכאן מצות עשה שלא להזכיר שם שמים לבטלה אם לא לקיים המצוה כדמפרש בגמרא כן במסכת תמורה [ד' ע"א], ובפ' קמא דנדרים [ז' ע"ב] אמרינן השומע אזכרה מפי חבירו חייב לנדותו. וכן פסק דאומר בלחש יהא בנידוי ואחר [כך] יתיר לו מיד, ואם נדהו בפניו אין מתיר לו אלא בפניו וכן אסיק בנדרים [שם] ואם לא נדהו השומע המזכיר שם שמים לבטלה יהא בנדוי, ופי' ר"ץ הכי פירו' לא שהשומע יהא בנידוי מאליו על שתיקתו דאם כן מצינו חומרא בשומע מן המזכיר, אלא הכי פירושו כלומר ראוי לנדותו. וכן פי' בפ"ק דקידושין [כ"ח ע"א] הקורא לחבירו עבד יהא בנידוי, כלומר ראוי לנדותו.
<h2>דף כה.</h2>
פירוש כל המצוה וגו' [דברים ח']. מוסב למעלה, שקץ תשקצנו ותעב וגו' וסמיך ליה כל המצוה, ללמד כל הכופר בע"ז ומקצה ומתעבה כאלו קיים כל המצות.
<h2>דף סב.</h2>
פירוש לאהבה את ד' אלהיכם [דברים י"א]. פי' כל מצות שאתם עושים לא תהיו עושים אלא מאהבה, שלא תאמר הריני לומד תורה כדי שאהיה נקרא חכם או שאהיה עשיר או שאקבל שכר בעולם הבא, אלא עסוק מאהבה והשכר יבא מאליו והחכמה והכבוד סוף לבא.
